<h1>שבלי הלקט הלכ' נדה</h1>
<h2>דף ל.</h2>
השיב הרב ר' שלמה ב"ר שמשון זצ"ל לאחד מתלמידיו, על שאילתו אשיב כי בודאי לא מצינו מפורש ומבואר שתהא אשה טמאה בתוך ימי טוהר שלה, אחר שטבלה, אחר ז' לזכר, וי"ד לנקבה, שאם עמדה וספרה ז' נקיים אחר ימי טומאה, וטבלה, כל דמים שתראה אחרי כן טהורין אבל מסורת בידינו מאבותינו, שדברים הללו נוהגין בדורות הראשונים, אבל בזמן הזה סמכינן על דברי ר' זירא דאמר בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפת דם כחרדל, יושבות עליו ז' נקיים, והואיל וסתם קאמר, הלכך נוהג אפילו ביולדת. ותו גרסי' בערבי פסחים [קי"ג ב'] היושבת על דם טוהר אסורה לשמש, וכמה עונה וכיון דחזינן הכא שביום שרואה אפילו דם טוהר אסורה לשמש, אנן אסרינן לה כשאר נשים שרואות, וצריכה ז' נקיים וטבילה כשאר נשים ומעשה בא לידינו שנשאלתי על כך ושאלתי לר' יעקב ב"ר יקר ז"ל, ואסרו ואין כדי להקל, כי בודאי כנדה היא מתחזקת לכל דבריה. ואני מנחם או[מר] שהדברים נראין דאפילו קודם שהחמירו בנות ישראל מצינו נקיים בתוך ימי טוהר, אחר ז' לזכר, וי"ד לנקבה, ימי טומאה שאסורה לשמש וכנדה הי' שאסורה לשמש, דסבירא לן כלוי דאמר בפרק בנות כותים [ל"ה ב'] שתי מעיינות הן, אחד טמא, ואחד טהור, שאם שפעה מתוך ז' לאחר ז' שטמאה נדה כל זמן ששופע מעיין הטמא, והלכתא כדברי המחמיר בשל תורה. וכיון דחזינן דדמי טומאה מצויין בימי טוהר, הוי הא מלתא כדם שהאשה רואה בשאר ימים דעלמא, דמקצתן טמאין ומקצתן טהורין, ואע"פ שמקצת מהם יש לברר שהם טהורין, מצינו שבנות ישראל החמירו, וכו' ה"נ בימי לידה כיון דמתרמי בהן דמים טמאין, התקינו בנות ישראל, שלא יהיו תועות, בין הדמים הטהורין ובין הטמאין שיהיו כל הדמים טמאין, ותקנתא דר' זירא אכלהו דמים שהיא רואה, ולא אפיק חד ומעייל חד, וכן הלכה וכל המיקל בדבר, כאילו פוגע בערוה, וקא עבר אנדה היא לא תגלה ערותה. ולי צדקיה בר' אברהם הרופא ינע"ם נראה דהאי עונה דקאמר דיושבת על דם טוהר אסור' לשמש, וכמה, עונה (ו)הכי פי' היושבת על דם טוהר אסורה לשמש, וכמה עונה, משום דעד השתא כל הדמים שתראה היו טהורין, ושמשה במעיין פתוח, צריך לפרוש ממנה עונה, דהיינו לאחר ז' ימי טוהר שלמים, יפרוש ממנה עונה, שאם תראה תהיה נדה, שכבר עברו ימי טוהר, והעונה היא בתחלת פ"א לנקבה, ומ"א לזכר, וכן פי' רש"י ז"ל בהלכות נדה שסידר, וכן פי' הגאון ז"ל, דבתוך ימי טוהר מותרת לשמש, אם ספרה ז' נקיים אחר לידתה, ואפילו היא רואה ומ"מ אנו נוהגין, שאם רואה תוך ימי טהר לפרוש הימנה כנדה גמורה, ולא מן הדין, אלא חומרא הוא, שנהגו להחמיר, וכן כתב ר' טוביה ז"ל בלקח טוב בפרשת אשה כי תזריע וכפר עליה הכהן וטהרה, אם לאכול בזבחים, שהרי לבעלה טהורה היתה, והשוטים שחדשו דתות מקרוב באו אשר לא שערום אבותינו, וטעו לומר בכל קדש לא תגע זה בעלה, אם כן מה הפרש בין דמי טומאה לדמי טהרה, ואי משום בכל קדש, הא כתיב ואיש כי יקדיש את ביתו קדש ליי, וכי אסורה היא לכנס בתוכו, אם הקדיש אדם את ביתו, לא תכנס בתוכו בימי טהרה, אלא בכל קדש לא תגע, דומיא דמקדש, כמו שדרשו רבותינו ז"ל, הוא כענין השליל, שהוא מותר, ומפני אנינות הדעת אינן אוכלין אותו הרבה מן החכמים, כך נהגו בדורות אחרונים במקומות שלא לשמש עד מלאת ימי טהרה, ולא מפני איסור אלא הרשות בידו, כגון הלחם שהוא מותר, והרוצה שלא לאכול אין מפצירו לאכול אבל בסוף מ' לזכר וסוף פ' לנקבה אסורה לשמש, כדי להפריש בין דמים הראוין לטומאה ולדמים שלא היו ראויין לטומאה. וכן מצינו לרש"י ז"ל שכתב זאת תורת היולדת בזמן הזה, וכך ישראל נוהגין כר' זירא דאמר בנות ישראל הן החמירו על עצמם, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל כו' לכך היולדת בזמן הזה זכר, טמאה ז' כדכתיב' ואחר תשב ותספור ז' נקיים, לפי שכל הנשים בזמן הזה יולדות בזוב הן, לכך תספור ז' נקיים לאחר שתפסוק מן הדם, לאחר הלידה ואחר ז' נקיים כל דם שרואה עד מלאת מ' יום לזכר, משעת לידה, דם טוהר הוא, ואינה צריכה ז' נקיים, אלא מפרשת עונה, מעת לעת, וטובלת ומותרת לבעלה, ואם לא פסקה מן הדם משעת לידה עד י' ימים או עד י"ב, או ט"ו, או כ"ה, או פחות או יותר, אינה טהורה לבעלה עד שתפסוק ותספור ז' נקיים, ואח"כ טובלת ומשמשת, ולאחר שספרה ז' נקיים, כל דם שרואה עד מלאת מ' לזכר, מיום הלידה, דם טהור הוא וכשתפסוק אותו דם טוהר, תפרוש עונה מעת לעת, וטובלת ומשמשת. ואם עברו עליה מ' יום ולא פסקה מן הדם, לסוף סופרת ז' נקיים ואין לה ימי טוהר, שכבר נבלעו ימי טהרתה בימי לידתה דמ' יום. וכן היולדת נקבה בזמן הזה וטמאה שבועים, ככתוב, ואם לאחר אילו י"ד, שכל הנשים בזמן הזה יולדות בזוב, הן, והן טובלות ומותרות ולאחר שספרה ז' נקיים, כל דם שרואה עד מלאת פ' יום משעת הלידה דם טהור הוא ואינה צריכה נקיים עליו, אלא לאחר פסיקתו פורשת עונה מעת לעת, וטובלת ומשמשת, ואם לא פסקה לאחר י"ד יום עד עשרים יום או ל"ח או פחות או יותר, יושבת בדמיה עד שתפסוק ואח"כ מונה ז' נקיים וטובלת, ומכאן ואילך עד פ' יום ללידתה דם טהור הוא, ואינה צריכה לפרוש מבעלה אלא עונה מעת לעת ומותרת ואם עברו עליה פ' יום בלא ז' נקיים, ולא פסקה מן הדם, כשתפסוק מן הדם סופרת ז' נקיים ומשמשת, ושוב אין לה ימי טוהר, שהרי נבלעו ימי טהרתה בתוך ימי לידתה וז' נקיים אלו, צריכין שיהיו רצופין, ולא מפוזרין.
<h2>דף סה:</h2>
אשה שרואה דם בשעת תשמיש אם יש לה תקנה אי לא. שאילה זו שלחתי אני צדקי"ה ב"ר אברהם הרופ"א ינע"ם להרב ר' אברה"ם מפיזר"ו והשיב לי על יד ר' צדקי"ה אח"י שינ"י, וזו תשובתו, ידידי ר' צדקיה דברך מה יקר, וראשונה שבשאילותיך היא העיקר, ששאלתה על בת פחותה מבת י"ג שנה שנישאת ושימשה בעילת מצוה וראת דם בתולים ושהת ו' ימים ושימשה וראת עוד מחמת תשמיש, ושהת עם בעלה כח' חדשים, ועתה היא יותר מבת י"ג, ומאז ועד עתה ראת בכל תשמיש הרי פעמים רבות ולא ראת עוד דם מחמת דבר אחר לעולם, עד כאן דבריך. אמנם שאילה זו צריכה לפניי ולפנים ולא כדברי הנשים ובני העולם שאמ' כי דם בתולים הוא הכל, ודבריהם הבל הבלים הכל הבל ורעות רוח ושלא כרצון רבותינו, אם לא תוכל לתלות הבחורה בדבר אחר, במה שאמרו חכמים או בבעלה, (ו)כל ביאות שבא עליה יותר על ג' פעמי' הרי הוא כבועל ספק נידה ועל כל ביאה חייב אשם תלוי, אילו היה בית המקדש קיים, והן ט' אשמות לכל הפחות לפי מה שכתבתה, ועד עתה נראה שהיה שוגג לפי דברי בני העולם הטועים ונשים טועות, שהסמיכוהו על דברי רוח והכניסוהו לבוא אל בית הספק, וצריך הדבר להימלך בגדולי דורנו הנמצאים עכשיו בינינו אדוני ר' מאיר ומורי הכהן ר' אביגדור, או אחרים שתרצה, שיראו אם יש תקנה לאיש ולאשה להיות יחד כי דואג אני פן תצטרך להתגרש ואין להן עוד תקנה להיות יחד בשום ענין, לפי דברי רבות' רבינו שלמ"ה ורבינו שמואל כפירושן סוגיית פר"ק תינוק"ת, כי מרוב עוונות אינה זו חדשה ואירע כזו וכזו בישן ובחדש, ובין כך ובין כך עד שתימלך ביודעי ספר וגדולים והם יורוך מילים ועל פיהם יהיה כל ריב והוראות וגילגולים אני אשר על החתום אודיעך כי נראה בעיני הואיל והודעתני אע"פ שאיני כדיי שהבעל יפרוש מן האשה ולא יזקק לה עוד עד שיורוהו מה יעשה כי במה ששימש עמה יכול להצר עד מאד כל שכן שאין להוסיף באיסור ועונש גדול כזה כי מיכן ואילך גדול עונש האחרון יותר מן הראשון שעד עכשיו שוגג ומכאן ואילך מותרה ומזיד, ועליך להתרות בו כי אתה המכירו ויש לך להפרישו ולהודיעו מהר כדי שלא יהא העונש והקולר תלוי עליך, ואני את נפשי הצלתי. וה"ר אביגדור כה"ן צדק השיב לר' יחיאל ב"ר בנימין ז"ל, וזו תשובתו, על הנסים ועל הגבורות על היגון ועל הצרות עלינו לשבח לקורא הדורות, בהלל ובהודיות באימה וביראה על כל התלאה אשר מצאתנו בפטירת אחותנו הגדולה אשר היינו חיים בצילה, והיתה לנו לעינים ולמגן עלינו בצדקתה ובמעשיה הטובים, ואף גם זאת לא אחדל מלהשיב אל אהו' הנאמן המזומן לברכה הה"ר יחיאל כמותו ירבו בישראל, לענין שאילתין דשאילנא קדמך, הוי יודע כי רבי' יצחק מדונפיי"ר מ"כ, כתב הלכה למעשה אם לא הרגישה בראיית דם בשעת תשמיש כאותה ששנינו היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי וגם לא בדקה כשיעור וסת וגם לא באחר זמן, שהיא באשם תלוי, אלא באחר אחר, לא הוחזקה עדיין להיות רואה דם בשעת תשמיש, ואם נמצא דם על שלו כנמצא על שלה בשיעור וסת דמי, ואחר זמן מפ' במשנה כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה, ואין לחלק בין בריאות לחלושות, אם כבר הוחזקה, ואי קים לה שיש לה מכה במקור, נאמנת לומר כן אף בזמן הזה, ע"כ דבריו. בפ"ב דנדה מפרש וסת שאמרו חכמים לחייבה חטאת לקינוח מבחוץ ולא לבדיקת פנים, דאם כן שהתה יותר מכשיעור ואין כאן אלא טומאת ספק ואשם תלוי, כך פי' רש"י ז"ל, וסת פירוש מיד.
<h2>דף סז.</h2>
בתוספתא דמגלה [פרק א'] מוכיח שהזבה אינה טעונה מים חיים, וכן פי' רש"י ור"ח ז"ל במסכת נדה הלכך אשה שרוצה לטבול ואין לה מים חיים, יכולה לטבול במי גשמים, ובלבד שלא יהיו שאובין, ע"י אדם, ודוקא אם הם מכונסין, שאין המקוה מטהר בזוחלין אלא באשבורן, אבל מים חיים מטהר בזוחלין, דהיינו דרך הליכתן, כי כל הנשים בחזקת זבות משוינן להו, מתקנת ר' זירא ואילך. וכתב ר' ישעיה ז"ל בפ"ק דמגלה הוברר הדבר שהים כשר לטבילה ואפילו בזוחלין שלו, ולא בעינן שיעמדו המים באשבורן, כדין מקוה, אלא בזה דינו כמעיין, כר' יוסי דאמר כל הימים מטהרין בזוחלין, ותשובתו כתובה לפנינו.
